טקסט ותרגומים
רומאן פולנסקי: ״ההומור היהודי הוא היחיד המצחיק אותי״
בגיל 46 רומן פולנסקי יונק [illegible]. ״לשעשועי [illegible], אבל היום כל התענוג נעשה בזה הרבה יותר!״
לכן עסק פולנסקי במשך השנה וחצי האחרונים בצילומי סרט רומנטי, ״טס מאוברוויל״, על־פי ספרו של תומאס הרדי, סרט היוצא בימים אלה אל אקרני אירופה.
ובכל זאת, האלימות העסיקה אותו ברבים מסרטיו וגם רדפה אותו תמיד, כמו רצח אשתו שרון טייט (לזכרה הוקדש סרטו החדש), בידי כנופיית מנסון, וגם פרשת בעילת קטינה, שבגינה ישב בכלא שלושה חודשים ונמלט לצרפת לפני שהורשע במשפטו.
״אני לא מתבייש שאני חש משיכה לנשים צעירות״, אומר פולנסקי, ״אבל אילו שפטו את כל מי שעושה זאת, היו צריכים לדון היום חלק נכבד מאוד מהאוכלוסיה האמריקנית״.
פולנסקי שהחל בקריירה המזהירה שלו בפולין ושב איתה לצרפת, סיפר לי כשנפגשנו על ביקורו הקצר של [illegible] לשעבר: ״בפולין של שנות ה־50 היתה איזו אמונה בעתיד ובעולם טוב יותר. היום גם זה נעלם. אין יותר אידיאולוגיות, רק מרדניות על הזכות לחיות איכשהו ולהפגין בלי־הרף ובעיקר רק את הרומנטיקה שלי״.
פולנסקי נולד בפאריז לאם רוסיה ולאב יהודי, אך הוריו חזרו לפולין ערב המלחמה. הוא ניצל מן הגטו ומאז הוא נאבק שלא לחזור אליו. הוא ניסה בהחלט להדגיש את מוצאו היהודי. ״לא גדלתי בתוך פולקלור יהודי״, הוא אומר, אבל מודה: ״ההומור היהודי הוא היחיד המצחיק אותי״.
גם הוליבוד לא [illegible]. ״אני זקוק לעיר עם תרבות — לא כזאת שבה נוסעים במכונית לקנות צ׳יפס. בניו־יורק יש מדרכות, אבל אחרי שבוע של שלג אתה מתחיל להרגיש בדיכאון ובאלימות שבה״. הוא מעדיף את פאריז, אבל ישוב לאמריקה רק כדי לעמוד שוב בפני בית־המשפט ולגמור אחת ולתמיד עם פרשת הקטינה. בינתיים החליף את השופט, ופולנסקי יצא בעונש קל — כנראה.
פטרו־כדורגל
אנחנו לא נביאים, [illegible] עם נסיכי הנפט, אבל כדי להכיר שחקן כדורגל צריך כמובן [illegible].
שחקני־כדורגל בעלי שם עולמי משחקים היום בסעודיה, בכוויית ובאבו־דאבי. המפורסם בהם הוא כוכב נבחרת ברזיל לשעבר ריבלינו — שמחירו כמחירון בן 100 אלף דולר למשחק, יום אחד שם נשברה לו רגלו, והוא נמלט אל אשתו וילדיו, אלא שנסיכי הנפט, לא רצו לוותר על שירות הכדור הזהב שלו. הוצע לו חוזה [illegible] מטוס סילון מיוחד עמד לרשותו בכל עת והוא טס ״הביתה״. אשתו וילדיו [illegible] עם זרים בלבד גם לרשת [illegible] הכוכב הברזילאי להמשיך לסבול — ולהרוויח.
הקורא לא שמע, בוודאי, על קבוצת הכדורגל ״נאדי אל זיין״. אבל זוהי הקבוצה העשירה ביותר בעולם, כי שחקניה מיליארדרים. ״נאדי״ היא אלופת אבו־דאבי שבמפרץ הפרסי. שחקניה נהנים מכל השיכלולים האפשריים, פרט למקלחת המשותפת המסורתית בחדרי־ההלבשה. האיסלאם אוסר התערטלות פומבית.
החשבון שולם
בעת ביקור שערכה הלהקה בפאריז בשנה שעברה, [illegible] להקת ״בת שבע״ בסיוע אירגונים אשר גייסו [illegible]. בסיורם הנוכחי בפאריז פגשו חברי הלהקה בנותנם לשעבר, פנחס פיסאל, מיודעי קרן התרבות צרפת־ישראל שהוקמה בימים אלה. ״בת שבע״ הופיעה בהצלחה רבה באולמו של הקרן בתיאטרון ה״שאנס אליזה״. היא זכתה לשבחי הביקורת, וגם לסיוע של הקרן — בהון ובהלוך־רוח.
חשבון המלון שולם במזומן.
טוב לחיות
מה בין צרפתים ורוסים שהם יהיו בלי איבה!
לפי משאל שערך ה״פארי מאץ׳״, התברר כי 57 אחוזים יעדיפו את החיים במקרה של פלישה זרה לצרפת ו־43 אחוזים שיהיו מוכנים להקריב את נפשם.
המשאל נערך, כמובן, בתנאי שלום.
הרומנטיקה הפסידה
מילא את הבור של פאריז! זוהי הסיסמה של אזרחי רובע לה האל, וקשה לא להודות, הם צודקים. פעם אהבנו את השוק הסיטונאי הישן הציורי ״לה האל״ שהיווה בטנה של פאריז. היום בנו שם מרכז מסחרי מודרני, יפה באמת, שברים בלי סוף שמו הארכיטקטוני, שבו יוכל להתבונן [illegible] באורות ובצבעים הרבה מרהיבים.
אלא שההיסטוריה של פאריז העניקה לו מימדים מעניינים אפילו יותר מן הבנין החדש. אחרי שהפכו את ה״בטן״ לבור, התברר כי האיזור שימש כבית־קברות גדול החל מהמאה ה־12 ועד המהפכה הצרפתית. מימצאים משונים, ובעיקר גולגלות החלו לבצבץ מן המעמקים. עד מהרה הפכה הגולגולת האותנטית מהבור למזכרת חובה בסלון של כל המי־ומי בעיר. גנבי הלילה ירדו לבור בחשכת ליל וגנבו אח״כ עד 100 פרנק לגולגולת שלמה. גם משלחת ארכיאולוגית אמיתית ירדה לבור והעלתה מימצאים מסקרנים, כולל כמה פסלונים.
בחורף היה הבור מתמלא במי הגשמים וכמי הסיינה הסמוכה. צייר פאריזאי ידוע הציע להפוך את המקום לנמל פנימי מפואר על־ידי חיבורו לסיינה.
היו אלה ימים יפים של רומנטיקה, של אמונה בעתיד יפה יותר, מטורף יותר. עכשיו סתמו לנו את הבור של פאריז בשביל כמה מאות בוטיקים לסנובים ולתיירים.
***
להיט חדש: דיסקו־קרקס
קוראים לו פבריס עמאר, והוא גם מלך הדיסקו של פאריז ובקרוב אולי גם של תבל כולה.
עמאר הפך את אולם התיאטרון ה״פאלאס״ הישן שברחוב מונמרטר להיכל־דיסקו יחיד במינו באירופה, זמן קצר לפני ש״שגעון המוסיקה״ של ג׳ון טרבולטה, שטף את המסכים. עד אז ניהל עמאר את ״לה פאט״, מועדון ההומוסקסואלים שהפך ללהיט של פאריז. פבריס עצמו הוא הומוסקסואל ותרם לא מעט, להשתלטותה הברורה של ״אופנת ההומו״ על חיי הלילה של פאריז.
מאז נכנעו רבים ממועדוני־הריקודים הישנים והקלאסיים של פאריז לדיסקו. אבל ה״פאלאס״ היה ונשאר תיאטרון בו מראים את כל מה שיש להראות בדיסקו, כשהקומה התחתונה מוקדשת ל״רולר דיסקו״, כלומר דיסקו על סקטים.
עמאר אומר שניסה לחדש כאן את מושג ה״חינגה״ הרומי, ובשביל זה כידוע יש צורך ב״אצולה״ וגם ב״עם״, שלא כמו בדיסקוטקים הסנוביים של ניו־יורק, וכמו שנהוג גם בסנובה הפאריזאית.
בקרוב ייפתח סניף של ה״פאלאס״ גם בהוליבוד והרעיון הכי מבריק, מתוצרת פבריס אלוהי הדיסקו, הוא דיסקו־קרקס נודד באוהל ענק בו יפגין עמאר את כוחו בלהטוטי תאורה ולייזר.
איזו שמחה לפילים ולקופים...