תיעוד מיוחד מטהראן סביב הבחירות לנשיאות איראן ב-2009

קריין: כעת לתיעוד מיוחד שהביא אמש ב"יומן" גדעון קוץ, לאחר ששב מטהראן. שם צילם את התמונות האלה במהלך השבוע.

גדעון קוץ: זה התחיל בתקווה גדולה. ביום חמישי ערב הבחירות, טהראן מתכוננת לשינוי הגדול שאת ניצניו יכלו לחוש כבר כמה שבועות. בבית המלון אנחנו יושבים עם שני יועציו הבכירים של המועמד שנראה כמנצח, מיר-חוסיין מוסאווי. שניהם היום במעצר. טווים תוכניות לעתיד טוב יותר, בלי מחמוד אחמדינז'אד. חוששים מה יקרה אם לא.

סעיד לילאז: As you can see, the streets these days, the people are more aggressive than 10-12 years ago. Even in front of Basiji people or in front of military, military groups. It means and it shows that the the the political pressure of the country is going to be higher and high day by day.

מוחמד עטריאנפר: And also it can be one of the most rare political events in Iranian history. This can be the first time after the revolution... And if Mr. Ahmadinejad wins the election, it seems unnatural, unexpected.

גדעון קוץ: יש להם תוכניות מרחיקות לכת גם לשינוי המדיניות בתחום הגרעין.

מוחמד עטריאנפר: Mr. Ahmadinejad didn't act well regarding our foreign policies, especially when it relates to our nuclear technology. The our policies regarding nuclear technology during Mr. Khatami presidency and Mr. Ahmadinejad presidency was policies around the our supreme leader. When Mr. Khatami was in power, we moved forward to solve this problem letter by letter.

גדעון קוץ: במטה הירוקים של מוסאווי, הכנות אחרונות להצבעה.

פעיל: Dimanche nous aurons une grande fête avec l'anniversaire de la mère et l'anniversaire du fils, et en plus samedi il y aura une fête avec des gâteaux pour...

גדעון קוץ: ברחוב, כמה חברים. כל אחד תומך במועמד אחר. עדיין חלום של דמוקרטיה.

מרואיין: אני אוהב, פשוט אוהב אותו, אומר תומך של אחמדינז'אד.

גדעון קוץ: יום שישי, תורים משתרכים משעות הבוקר בקלפיות, להצבעה ההיסטורית. גברים ונשים מצביעים לחוד. את שם המועמד רושמים על פתק, אין תאי בידוד. כותבים על שולחנות, על הקירות. תומכי מוסאווי בטוחים בעצמם. 20 מיליון אס-אם-אסים כבר הבטיחו את ניצחונם, הם אומרים.

מרואיין: Il est venu pour la dernière peut-être occasion de sauver son pays...

גדעון קוץ: בחירות או לא, באוניברסיטה של טהראן נערכת תפילת יום שישי ההמונית המסורתית. אלפים רבים באו להתפלל ולהקשיב לנציג ההנהגה העליונה, היום האייתוללה קשאני. הוא קורא להם להתאחד סביב המועמד ההדוק ביותר. ואי אפשר בלי הקריאות המסורתיות: מוות לכופרים, מוות לארצות הברית, מוות לישראל. בקהל הפעם קבוצה גדולה של קציני חיל האוויר האיראני בכחול. גם הם צועקים, אולי במפגן נגד איום המתקפה הישראלית. בקלפי ליד בית הכנסת הגדול, אוהל יוסף, מצביעים יהודים רבים, מוסלמים ובני כת זרתוסטרה. ליד בית הכנסת אנחנו פוגשים את שלמה, איש הקהילה היהודית, שממהר להצביע לפני כניסת השבת. וברחוב מתפתחת שיחה בעברית על המועמד אחמדינז'אד.

שלמה: היצור הזה שבא, הוא... אני לפי דעתי חושב שהוא הוריד את כבודה של המדינה הזאת. ובכלל, הוא לא... הכיסא גדול בשבילו. זה לא שיהודי אומר את זה, תראה, כל העם אומר לך, רק שהוא ילך. מי שיבוא, שיבוא. לא משנה להם. עכשיו יש מוסאווי, וכפי שאני רואה, הוא צריך לזכות בבחירות האלה. אם לא יהיו בעיות.

גדעון קוץ: בערב מתכנסת הקהילה היהודית לתפילת שבת. יש שם כ-500 איש מכל הגילים. שלמה לא יספיק להצביע. התורים ארוכים, בתחנות רבות חסרים פתקי הצבעה. ההכרעה נפלה כבר בשעות הערב: אי אפשר להניח למוסאווי לנצח. תחנת מניין הקולות במשרד הפנים נכבשת על ידי הבסיג'י, אנשי המיליציה הפרטית של אחמדינז'אד. בבוקר פושטים שוטרים סמויים ואנשי היחידה לפיזור הפגנות על מטה הירוקים וסוגרים אותו. הפעילים והאוהדים נשארים בחוץ.

מתורגמן: She says the democracy is dead in Iran by this elections... She believes it is some kind of catastrophe.

גדעון קוץ: המשטרה תוקפת ברחוב הצר. אנחנו נמלטים לשדרה, אך גם שם נמשכת המהומה. הפגנות מתארגנות במהירות, בהפתעה, בכל פינה. מצעד גדול פונה עבר בית המלון שבו אני מתגורר. "זיוף, רמאות!", הם צועקים. אני עולה לחדרי ומצלם מהחלון גם את היחידה הממונעת, האסורה לצילום, שמגיעה לפזר את המפגינים. אנשי המיליציה מבחינים בי. אני סוגר את הווילון, נועל את החדר ויורד בחשש למטה. הפעם זה יעבור בשלום. הנשיא אחמדינז'אד מזמין אותנו למסיבת עיתונאים במשרדו, בתוך מתחם הנשיאות הגדול והשמור. עיר בתוך עיר בטהראן. תשובותיו השחצניות בדרך כלל מפתיעות במתינותן על רקע זר פרחים ענק. אפילו בנושא האיום הישראלי הוא מתון: היום לא פוטרים כך בעיות, האויב יודע שנוכל להתגונן, אין חשש למלחמה. המסר למוסאווי: אם הפסיד בבחירות, שלא יעבור באור אדום, הוא אומר. אבל מוסאווי לא עוצר באדום. הפגנות הענק עוברות מכיכר בסטימי לכיכר ולי-עסר, וכמה סמלי, לכיכר המהפכה. הירוקים, שמסרבים ללבוש בגדי אבל, מציתים צמיגים ואשפה. תקרית ליד מטה של הבסיג'י מסתיימת בשבעה הרוגים. המשטרה מקיפה את הקמפוס המורד של אוניברסיטת שריף, ובפנים מכסלים אנשי המיליציה חשבונות עם הסטודנטים. אחמדינז'אד מארגן הפגנת נגד בכיכר ולי-עסר. תומכיו מעטים יותר, אבל בוטים ואלימים. "אחמדי, אחמדי, אתה גיבור לאומי, יורש הנביא", הם קוראים. כדי לסקר את מצעדם כדאי להצטייד בתמונה הנכונה. ושוב הקריאות הידועות לגיוס ההמון: מוות לישראל, מוות לארצות הברית, מוות למוסאווי. אנשי אחמדינז'אד חוגגים הערב, אבל בצד השני מפח הנפש עלול להיות מסוכן. גדעון קוץ, הערוץ הראשון, טהראן.