נושא ההפלות הפך לאחד המוקדים במערכת הבחירות

נושא ההפלות הפך לאחד המוקדים במערכת הבחירות

לסימון וייל שמור מקום בהיסטוריה של הרפובליקה החמישית בעיקר בגלל חוק ההפלות שהעבירה, בתמיכת השמאל, ב־1975.

אז אולי בגלל התייצבותה בראש רשימתו המורחבת של ז'יסקאר לבחירות הפך נושא ההפלות לאחד המרכזיים במלחמת הבחירות. הימין הניאו־נאצי, האשים כבר מזמן את שרת־הבריאות היהודיה ב״רצח צרפתים צעירים״. אלא שהמתקיף הרציני ביותר של העניין הוא דווקא ה״אנטי־אירופי״ ביותר בין הרבים — מישל דברה, מי שהיה ראש ממשלתו של דה־גול.

לפי החישוב שלו תתמוטט צרפת תוך עשר שנים אם פוריות הנשים הצרפתיות (1.8 ילדים לראש) לא תגדל באורח דראסטי. האינטרס הלאומי הזה, להגן על אירופה המזדקנת אל מול העולם השלישי, המשחק את הקלף של הפוריות, עדיף לדבריו על חופש־אישי ובני מדומה. זו שאלה של אחריות.

מעניינת בהקשר זה עמדתה של הכנסיה הקאתולית. אמנם רשמית היא יצאה בחריפות נגד ההפלות, אך בהבהרות אישיות מודיעים ה״רועים הרוחניים״ כי הם פונים, כמובן, אל הקאתולים האדוקים בלבד.

*

ארוחה על חשבון ״המלכה״

סימון וייל היא כיום האשה הפופולארית ביותר בצרפת, שנשיא צרפת ז'יסקאר ד'אסטן הועידה לעמוד בראש רשימה כלבבו לבחירות הקרובות לפרלמנט האירופי.

אל תשכחו שבת־עמנו היא, כידוע וכמוזכר לנו שוב ושוב למקרה ששכחנו. אכלנו על חשבונה, כלומר על חשבון מערכת־הבחירות שלה לא בסתם ביסטרו, אלא דווקא ב״אינטרקונטיננטל״ — אולי המפואר במלונות פריז.

כך שנדברנו בינינו, הזרים, בעת מסיבת־העתונאים, שהיא רע־הכרחי בהקדמה למעבר מוצלח לחדר־האוכל המצפה, כי לא נציג שאלות מיותרות. השארנו את המלאכה לילידים האירופים. זה עניינם.

בדרך לאכל, לחצנו בחמימות ידיים עם סימון וכמה מהבאים אחריה ברשימה, ואפילו רמזנו, אם זכרוננו איננו מטעה אותנו, משהו בדבר אופן הצבעתנו ביום הדין. מה יש ?

ישבנו לשולחן עם פיליפ פונטה, מנהל מערכת הבחירות של הוד־מלכותה, והצצנו, בשביל לא להעליב, בין שומן האווז לסלט ב״מפת־המערכה״. מרשימה מאד, צריך לציין. אלף במות הסברה ברחבי צרפת. הוסיפו לזה חמישה מיליון פלקטים ועוד כמספר הזה כרוזים יותר קטנים. עוד יין ?

הפעילים אצים אבל אנחנו נשארים ואוכלים את הרפרפת עד הסוף. עוגה עם גלידה שוקולד. משהו לא נורמלי. יש גם קפה. ויש זמן.

ששת הגברים של מלכת ירדן

אליזבת האלאכי, היא נור־אל־חוסיין, רעייתו ממוצא אמריקני של מלך ירדן, הגיעה לפריז למסע־קניות של ארבעה ימים.
מיטב חייטי־הצמרת ותכשיטנים גורפים רווח מה והוד־מלכותה נחת.

בתחום התרבות הספיקה ליז מרבת־עמון לערוך ביקור קצר אך ממצה ״אצל מקסים״, שם זכתה בארוחה מזינה, כיאה למי שעתידה להביא בקרוב לעולם יורש־עצר מלכותי.

בעייתה היחידה היתה: החברה. כי כמה זמן יכולה צעירה נאה לכל הדעות להסתובב עם ששה גברתנים צמודים. גם אם תחילה זה אולי מחמיא מאד ? כמה ? כל הזמן. הם לא זנחו אותה לרגע. ההוראות מאיש קטן אחד מעבר־לים היו ברורות: קניות, ״מקסים״ — עלא־כיפאק. אבל מה שבטוח — בטוח...

המלכה, דומה, שהשלימה עם גורלה והתרגלה לחברה השרירית. ״מחיר הוגן לכתר ירדן״, אמרה בטח בליבה, ובינתיים לא שכחה.

האם היפהפיה מתוניס אוהבת את קדאפי או לא?

אבל השבועון ״ז'אן־אפריק״ גילה לקוראיו [illegible] אינה אוהבת [illegible] של לוב והשליט קדאפי.

העובדות סיפרו, כי הוא התאהב בסטודנטית יפה ממוצא תוניסאי, מישלה שמא, שהשתתפה במישלחת סטודנטים צרפתיים אשר נתקבלה על־ידי הנשיא הטריפולי. הנשיא טילפן למשפחתה של היפהפיה דנן בתוניס והציע להם ״ברית לובית־תוניסאית״ וגם ״בואינג״ כדי לבוא לטריפולי. וגם מילגה חזרה ללימודיה בפריז. עד כאן ״ז'אן אפריק״.

אז קם לפעולה ה״נובל־אובזרווטר״ השמאלני — אינטלקטואלי ובכן, יש לדעת, כי שרותי־הביון ״התלבשו״ מיד על הטלפון של צעירתנו וההשלכות הפוליטיות ברורות. מדיווחי המנגנון החושך מתברר, כי הקולונל טילפן פעמים רבות למישקה בפריז, אך זו, גילו מספר שבויים, מחתה בפניו על מעמד האשה בלוב, בהתחשב בעיקר בעובדה שהקולונל כבר נשוי ואב לשלושה. היא, כאמור, נגד הפוליגאמיה ונגד ״חוקי ימי־הביניים״. וכאן בא ה״סקופ״ המשמעותי של ה״אובזרווטר״: מישקה דווקא כן אוהבת מאד את קדאפי המתקדם. אלא שאין היא מגלה לו את ליבה משום שאין הוא אוהב אותה מספיק, כדי להכניס שינויים במדיניותו״.

את התלהבות ה״אובזרווטר״ צינן ״וליר אקטואל״, שלו השקפה אחרת לחלוטין בשאלה הקיומית. ״דומה״, גרס השבועון המכובד, בלי לציין את מקורותיו, ״כי מישקה מעדיפה את הקאפיטליזם על הסוציאליזם. זה שורש הבעייה״.

עכשיו לך תדע מי צודק.