האם הורעל האפיפיור?

האם הורעל האפיפיור?

האם היה האפיפיור המנוח יוחנן פאולוס הראשון קרבן למעשה הרעלה בנוסח בית בורג'יה? הוותיקנולוג (מומחה לענייני הוותיקן) הצרפתי ז'אק תיארי, מעלה אפשרות זו במלוא הרצינות בספרו ״מכתב מרומא על הופעתו המיוחדת במינה של יוחנן פאולוס הראשון״.

לדבריו, ייתכן כי הרעל נמסך ביין הנסך בו השתמש קודמו של האפיפיור הנוכחי, אשר כיהן, כזכור, בתפקידו חודשים ספורים בלבד. במשך אותם חודשים הוא לא פסק מלומר כי אין הוא אלא ״איש מסכן״. הערכה זו, אומר תיארי, נתקבלה עד מהרה על דעתם של הקרדינלים אשר האשימו אותו, בין השאר, בדילדול אוצר הוותיקן על־ידי משלוח סכומי עתק לצרכי צדקה ברחבי העולם. תיארי מזכיר, כי הוותיקן סרב לבצע ניתוח שלאחר המוות בגווית האפיפיור, וכי גוויתו נחנטה ארבע שעות לאחר מותו. איש מבין משרתיו הרבים לא שם לב לקריאותיו לעזרה, אשר על פי ״התווים הקשים״ של פני הנפטר יש להניח כי נצעקו. יתרה מזו: איש מהרופאים שקבעו את סיבת המוות לא הסכים לענות לשאלות העתונאים, והקרדינל הצרפתי וילו, ממלא מקומו עד בחירת יורש, שהבטיח לספק הסברים בנדון, נפטר בעצמו זמן קצר לאחר מכן, בלי שהספיק לומר דבר.

לאחרונה, מתרבים הקולות הקוראים לאפיפיור יוחנן פאולוס השני לצוות על הקמת ועדת חקירה לבירור נסיבות מות קודמו האומלל.

☆

אנשי הימין־החדש עשויים לבקר בארץ

בימים אלה דנים מנהיגיו החשובים ביותר של הימין החדש בצרפת באפשרות לבקר בישראל.

הכל החל ביוזמתו של סוכן נסיעות פריזאי זריז אשר הציע למערכת השבועון ״פיגארו מגאזין״, המשמש כבמתם העיקרית של חשובי התיאורטיקנים הגזעניים ״אליטיסטים״ של הימין החדש (כמו לואי פאואלס, עורך השבועון ואלן דה בנואה, הפילוסוף המרכזי של זרם מחשבה זה המשמש בסיס לפעולתם של ניאו־נאצים כלל לא חדשים), לקיים סמינר בישראל. אנשי ה״פיגארו מגאזין״, כך נודע לי, גילו ענין רב באפשרות זאת ״לעמוד מקרוב על חיי העם והמדינה היהודית״. עם זאת, הם פנו, שוב באמצעות אותו סוכן, לגורמים ישראליים, על מנת לברר אם יוכלו לערוב לשלומם מפני התנכלויות של ״גורמים בלתי אחראיים״. הגורמים הישראליים הסתפקו בתשובה, כי אין מניעה בפני ה״פיגארו מגאזין״ ובפני כל עתונאי צרפתי אחר מלבקר בישראל כאורחים שווי זכויות.

עתה בודקים, כאמור, ראשי הימין־החדש, אם די בתשובה זו להפיג את חששותיהם. עד כה הם נזהרו מלפנות ישירות לישראל בנדון, ומעניין אם הפרשה המסקרנת הזאת תוליד ביקור העשוי (או עלול) להתגלות כ״מעניין״ לא פחות לשני הצדדים...

דקלים צרפתיים לארצות ערב

זה נשמע כמו בדיחה, אך מדובר באמת צרופה. צרפת מייצאת דקלים לחצי האי ערב. הדקל מזן קליפורני שמגדלים אותו בהיאר, בדרום צרפת, מעטר היום את הדרכים לוילות הנסיכים בערב הסעודית, כוויית, ונסיכויות המפרץ. הם מגיעים כשגובהם חמישים סנטימטרים, עד שלושה מטרים. ושם, בחולות, הם מגיעים עד לעשרים מטרים. אדריכלי נוף צרפתים אחראים לתכנונם של גנים רבים באחוזותיהם של השייכים הערבים.

☆

מי קונה את המניות של רוטשילד?

דוד דה־רוטשילד, מנהל העסקים של בית־רוטשילד בצרפת, נאלץ לנקוט לאחרונה בצעד בלתי מקובל, כאשר פעל במו ידיו להורדת ערך מניות חברות המכרות שלו, על־ידי הודעה על הורדת הדיווידנדה שמחלקת החברה עד כדי 40 אחוז מערכה הקודם. אמנם, על פי הערכות כלכלנים, אכן חילקו הרוטשילדים בשנים האחרונות דיווידנדים למעלה מן המתחייב מן מצבם האמיתי של עסקיהם, אך הצעד בא בעיקר על מנת להוריד את הכדאיות שבקניית מניות אלה.

בתקופה האחרונה הודאגו הרוטשילדים במיוחד מפעולותיה של ״יד נעלמה״ שקנתה, בכמויות ניכרות, את מניות מפעלי המכרות, מהם מכרות אורניום בניז'ר. ההערכה היא, כי הדבר נעשה על־ידי חברות המכרות האמריקניות הגדולות. אך יש גם שמועות אחרות. הרוטשילדים מנסים להגן על מכרותיהם, בפני השתלטות זרה, אך מצבם הפיננסי, לדעת מומחים, מידרדר והולך. יחסית, כמובן.

☆

מיצים וקאוויאר בבית איראן

זעם רב שורר בקרב מכיריו הקבועים של ״בית איראן״ בפאריס. הסיבה: התפריט החדש ״בנוסח האייטוללה״ שמציע המקום לנאמניו.

אם עד כה יכלו ליהנות שם משפע קויאר בלווית שמפניה, כמו שצריך, הרי שעכשיו הקאוויאר אמנם בשפע, אך בתור משקה חייבים הזוללים להסתפק במיצי פירות. האלכוהול נאסר על פי חוקי האיסלאם. והעניין נבדק על־ידי ״בקרי כשרות״ מיוחדים שהגיעו מטהראן.

☆

35 שנה ל״לידו״

מועדון ה״לידו״ המפורסם של פאריס חגג בימים אלה 35 שנים להקמתו ברביו חדש, שבו מככבות, כרגיל, חתיכות אדירות וצעירות מאד, בלבוש מינימלי, שנעלם גם הוא במהרה.

החוקים המנחים את מנהלי המקום ביחס לבחירת הרקדניות הם נוקשים ביותר, ויזכירו אולי לאחדים את ״שמונה וחצי״ של פליני. המקום מעסיק נערות מגיל 16 ועד 22 בלבד. ״אחר כך אנחנו מחזירים אותן הביתה להורים, או מפנים אותן לקריירה אחרת״, אומר כריסטיאן קלריקו, הבוס, שהוא, אגב, בעל תואר במשפט בינלאומי מאוניברסיטת הרווארד. הוא עצמו עבר כבר מזמן את הגיל הקריטי, אבל מרגיש מצויין. מאז שנות השישים תפסו היפאנים את מקום המבקרים האמריקנים, שנעלמו, לדברי קלריקו, ממדיניותו האנטי־אמריקנית של דה־גול. הבעייה עם היפאנים היתה, שמארגני הסיורים שלהם תיכננו להם סדר יום כה עמוס, עד שכאשר הגיעו לסיום היום ל״לידו״, הם פשוט נרדמו באמצע המספרים הסוחפים ביותר. עכשיו פורח שוב האביב בין צרפת לארצות־הברית, וגם הדולר התחזק. עתיד ורוד לעסקים.

☆

ההזמנה של ארנו ברקר

הפסל ארנו ברקר, חביבם של רבי תלייני הרייך השלישי, ממשיך גם היום לפסל באין מפריע. הוא מתמחה אפילו בדיוקנאות של אישי מדינה. ואחרי הקנצלר אדנאואר וליאופולד סנגור, עבד לאחרונה על פסל של נשיא מצרים אנואר סאדאת.

אך הכוונה להזמינו להשתתף בתערוכה המוקדשת לאמנות הצרפתית בזמן הכיבוש הגרמני עוררה גל של מחאות ומרבית האמנים המציגים איימו כי יבטלו את השתתפותם. ברקר הגיב בתימהון רב על התביעה לביטול הזמנתו.

״גם ב־1942״, אמר מתוך עלבון עמוק, ״הייתי אורחה הרשמי של צרפת בפאריס״. מכל מקום, הנהלת ״מרכז פומפידו״ לא ויתרה עדיין על הרעיון להציג את פסליו של ברקר, גם בהעדרו, מטעמי ״חופש האמנות״. ועד התערוכה, המיועדת לסוף מאי — צפוי עוד ויכוח נוקב. בינתיים, אומרים יודעי דבר, ערך ברקר, בכל זאת, ביקור ״אינקוגניטו״ בפאריס.

☆

הרפתקה חדשה לרנו—בארו

תיאטרון חדש לצמד האציל של התיאטרון הצרפתי, ז'אן לואי בארו ומדלן רנו. מתחנת הרכבת הציורית של אורסיי על גדות הסינה, שהפכו לתיאטרון ציורי עוד יותר, הם עוברים לתיאטרון ה״רון פואן״, לא רחוק מארמון הנשיא בשדרות האליזה. זהו התיאטרון התשיעי של ״קומפאני רנו בארו״, והוא נמצא ממש ליד תיאטרון מריניי, בו החלו להופיע ב־1946.

״בשלושים וארבע שנות עבודה״, מתלוצץ בארו, ״התקדמתי רק שלוש מאות מטר״. המחזה הראשון: ״אהבת האהבה״, שכתב בארו עצמו על פי מיטב הקלאסיקאנים הצרפתים, ואחר כך ״הו, הימים הטובים״ של בקט, בביצועה הבלתי נשכח של מדלן רנו. שמות סמליים להרפתקה החדשה והמרתקת תמיד של הזוג שאינו מזדקן אף פעם.