בריז'יט בארדו בעירום — „קרצה” לאיל־ההון המוסלמי

בריז'יט בארדו בעירום — „קרצה” לאיל־ההון המוסלמי

זו היתה אחת המכירות הפומביות [illegible] בפריז. [illegible] מלון „ז'ורז' החמישי” [illegible] צילומיה של בריז'יט בארדו, לאורך [illegible] הקריירה שלה, שמשך עשרים [illegible] לצד המוצר הרשמי של בארדו, [illegible] עצמו, הצלם־האמן.

בארדו העמידה אוסף זה למכירה לטובת ארגון עולמי העוסק בהצלתן של חיות בר נדירות, בהן כלבי־הים האהובים על בריז'יט. כולם באו, איפוא, ל„ז'ורז' החמישי” לתת יד לענין. נשים זוהרות לבושות בפרוותיהם של אותם בעלי־חיים שלהצלתם באו לתרום. סידרה שלמה של חתיכות אלמוניות, מסורקות, מאופרות, לבושות (או ההיפך), בדיוק „כמו בארדו”, מתוך תקווה להתגלות. אחת שעמדה לידי נתגלתה דווקא על־ידי בעל חזות ברורה של איל־הון ערבי, אבל החיזור המזרחי הלוהט לא היה כנראה חלום שחלמה הגברת. מה לעשות. ובכל זאת, רבים תהו, בודאי, מה יעשה עשיר מוסלמי כזה עם צילום עירום שקנה והציג בגאווה לפני הנאספים. הצילום הנאה יתווסף, כנראה, לריהוט באחד מ„סניפיו” הצרפתיים. נחמה פורתא למעריצים.

לגבי המחירים לא היו חוכמות. אמנות, לא אמנות: המחיר הגבוה יותר — לצילום הנועז יותר. וכל טפח מגולה מגופה המשגע של האלילה, גם בצילומים, מצא את ביטויו בפרנקים. בצילום היפה ביותר זכה לא אחר מאשר נינו, הברמן הראשי של המלון. הוא התחרה בהצלחה בכל מי שניסה להציע הצעה הגבוהה משלו וזכה בצילום „שלו” תמורת חמשת אלפים פרנק. מי שלא ראה את נינו ותמונתו היקרה, לא ראה אושר מימיו. חבל שהמקור לא זכה לחזות בגילויי אהבה אלה. בריז'יט נתנה לערב את חסותה, הבטיחה לבוא, אבל לא באה. היא הסתפקה בראיון־טלוויזיה ראשון זה זמן רב וגילתה שהיא בהחלט עמידה בפני שיני הזמן. אבל אנחנו, ב„ז'ורז' החמישי”, חיפשנו ומצאנו את השלמות. נדמה לי שבארדו הבינה, כי בצילומיה הנצחיים, אפילו היא לא יכולה כבר להתחרות.

■

אלן דלון: הופעה נועזת כ...לוליין

[illegible] פסטיבל הקרקס במונטה־קרלו [illegible].

מונקו מתייחסת ברצינות גדולה למופע שמאז 1973 זוכה לשבחים נלהבים, וההוכחה הטובה ביותר היא כי, הוד מעלתו הנסיך רנייה בכבודו ובעצמו הוא בין מארגניו הפעילים של הפסטיבל. השנה, סיפר הנסיך, היה קשה להביא את הטובים ביותר. גם הקרקס מצוי במשבר כלכלי. רנייה רואה בפסטיבל בשורה של אופטימיות, של צחוק, של עתיד טוב יותר לאנושות. הוא מקווה, שגם נסיכותו מהווה דוגמה לכך, ש„אפשר לחיות אחרת”. אבל הוא נזהר להוסיף, כי לנהל את ענייני הממלכה כיום „זה בכלל לא קרקס”.

צרפת היא, בלי ספק, ארץ אוהבת קרקס. אפשר ללמוד את המקצוע בבית־ספר גבוה. שחקני התיאטרון והקולנוע הגדולים ביותר רואים כחובה להוכיח עצמם, לפחות „פעם אחת בחיים” בתרגיל קרקס. ההזדמנות ניתנת מדי שנה, לאחד מהם בגאלה השנתית של איגוד השחקנים הנערכת, בדרך כלל, באוהל קרקס של ממש. כל אנשי המקצוע זוכרים עד היום בהערצה את הופעותיהם הנועזות כלוליינים של אלן דלון, ז'אן מארה וז'אן פול בלמונדו, או את הקומיקאי קולוש שהסכים לשמש כ„בנו של וילהלם טל” בפני צלפים מקצועיים ומקצועיים פחות...

כשנשאל היום, בגיל 45 — 25 שנה אחרי „המספר הנועז” שלו — על מה חשב באותם רגעים, ענה אלן דלון: „חשבתי איך למצוא חן בעיני הקהל”. הקרקס בצרפת הוא חלק מהחיים. ויש אומרים, בניגוד לנסיך רנייה: החיים עצמם.

■

להיות מועמד זה לא צחוק

הקומיקאי קולוש [illegible] בימים אלה [illegible] להיות מועמד לנשיאות [illegible] לא כל כך מצחיק, כמו שחשב.

המועמדות של קולוש שקרא לאנשים „להצביע בעד אידיוט” במקום עבור אלה שיתייחסו אל הבוחר כאל אידיוט, זוכה לתמיכתם של אינטלקטואלים רבים. אבל, הצרפתים כתמיד, מתייחסים אל קולוש בהומור מחד־גיסא, ובניתוח פילוסופי מדוקדק של „שקיעת האמון במימסד הפוליטי” מאידך גיסא.

הכל יכול היה להמשיך ולהיות מצחיק מאד ופילוסופי מאד אילולא החלו דברים משונים לקרות לקולוש. יום אחד גילו את גווית שומר ראשו ואיש האביזרים הנאמן שלו נקובה בכדורים. חיסול חשבונות בעולם התחתון, אמרו. קולוש הגיע למסור עדות למשטרה ואפילו האיפור לא הסתיר הפעם את חיוורונו. עוד לא התאושש מזעזוע זה והקומיקאי שרוצה להיות נשיא הגיע למשטרה שנית. הפעם קיבל הוא עצמו איומים על חייו מארגון שזיהה את עצמו כ„ארגון כבוד המשטרה”, האחראי כבר למספר התנקשויות קטלניות. זאת, לדברי ההודעה, בשל השתתפותו בסרט „המפקח פיטלה”, ש„שם לצחוק את המשטרה”.

כל השוטרים במטה הפסיקו את עבודתם על מנת לחזות בקולוש. אבל אחרי שהפקיד התורן שאל אותו, כמקובל, לשמו וביקש כמה פרטים ביורוקרטיים נוספים, התעצבן הקומיקאי, שלא כדרכו, ועזב את המקום.

קולוש טוען כי לא יוותר על מועמדותו אבל הוא הופך יותר ויותר עצבני. הלשונות הרעות אומרות, כי הפירסום בו הוא זכה מהווה, בכל זאת, השקעה טובה.

■

פריז מחכה לוודי אלן

[illegible] הקולנוע [illegible] בפריז, כי הצרפתים יודעים [illegible] להעריך [illegible] את כשרונו.

סרטו האחרון „סטרדסט ממוריס” מתקבל כאן בהתלהבות לעומת ארצות־הברית, שקצת עייפה מגאונה התורן. הסרט הבא של אלן, הודיע בימים אלה, יהיה קומדיה מוסיקלית שתצולם בפריז.