הנשיא והדרקון...

הנשיא והדרקון...

מדינאים נבחנים לא אחת גם על פי יחסם הרציני לעניינים לא־רציניים. ובעניין הזה רשמנו לז'יסקאר שתי נקודות זכות.

הייתם צריכים להקשיב, כמו כותב שורות אלה, לדובר ארמון האליזה, המודיע בהודעה רשמית, כי בחגיגה השנתית המסורתית שעורך הנשיא לכבוד ילדי צרפת יופיעו זה בצד זה הנשיא ז'יסקאר והדרקון אליוט (גבור סרטו האחרון של וולט דיסני). את השם השני קרא הדובר במאמץ קל מן הכתב, אבל בכל הרצינות, כאילו היה מדובר במלך סעודיה לפחות.

הכי מצחיק שהם באמת הופיעו, בסופו של דבר, זה בצד זה. ז'יסקאר והדרקון, לשמחת קטן וגם גדול.

אז בדיווחים הרשמיים לא אמרו על זה מלה. אבל אנחנו, כאמור, רשמנו לז'יסקאר שתי נקודות בפנקס. הוא עוד יזדקק להן פעם. ומי שמופיע בצוותא עם אליוט הדרקון לא יכול להיות בן־אדם רע לגמרי.

*

כמו בבית

שמחה לאיד, אינה תכונה, שיש להתברך בה. אבל אם היא כבר ישנה — אז אין כמוה.

זה, בערך, מה שמרגיש ישראלי מצוי, הנכנס בימים אלה לחנות הכלבו הגדולה ״באזאר הוטל דה־ויל״, שליד בניין עיריית פאריס. כמה סדרנים קשוחים מתנצלים ודורשים, לא פחות ולא יותר, לפתוח תיקים ולהסיר מעילים לביקורת. כמו בבית. בבית מסחר זה אירעו לאחרונה מספר פיצוצים, שאת האחריות להם נטלו על עצמם אירגונים שונים ומשונים (כולל פרו ואנטי־יהודיים) — אבל המשטרה חושבת שיד מטורף בדבר.

מכל מקום ציפור שבויה לחשה לנו שהאחראי על סידורי הבטחון החדשים במקום הוא דווקא ישראלי.

*

״המציל״: מצה״ל — לפיסגת הקונפקציה

השם מוריס בידרמן הוא היום שם ״גדול״. ״מלך הקונפקציה״ של צרפת, שעוד לפני שנים מעטות הטילו ספק בסיכויי הצלחתו, הוא זה שמייצר היום את החליפות לפייר קארדן והחולצות לוולנטינו ואונגרו. זאת בנוסף למעורבותו בשוק האמריקני, ויותר מזה: הדרום־אמריקני. לבידרמן הוענק השם ״המציל״ — משום ש״התחביב״ הוא לקנות מפעלים כושלים ולהפעילם ב[illegible] אימפריה שלו. מחזור העסקים שלו מתקרב כיום למיליארד פראנק.

בגיל שש־עשרה, כך מסתבר מן הביוגראפיה של בידרמן, יצא לישראל, שרת בצה״ל ואף נפצע. ישראל תופסת, לדבריו, מקום מרכזי בחייו גם היום.

מה שכחנו? כן. בידרמן הוא גם אחיה של מלכת חיי הלילה הוותיקה רז'ין. ואם כל זה אינו משכנע אתכם שהוא ממשפחה טובה, אין בידינו בשלב זה הוכחות נוספות.

*

שלושה ימי עיון

הצעתו של ציר בית הנבחרים, לה־מאק, להחזיר את בתי הבושת הלאומיים לצרפת ולאסור את הזנות ברחובות, ממשיכה להכות גלים בציבור.

אך מובן שההדים החזקים ביותר נשמעים בקרב הנוגעות בדבר, קרי: ציבור העוסקות במקצוע. יש לציין, כי יצאניות צרפת, רובן ככולן, פוסלות את הרעיון המוצע. הזנות ברחובות הוכיחה את עצמה כמכניסה ביותר. שלא לדבר כלל על מה שתהיה פאריז בלי אזרחיותיה הססגוניות של רחוב סאן־דני.

שיא הפעילות המקצועית בנושא היוו שלושה ימי עיון שכינסו יצאניות צרפת באורליאן. הן באו לשם מכל אתר ואתר והתדיינו שם שלושה ימים, כיאה לאיגוד מקצועי המכבד את עצמו, על הבעייה: לסגור או לא לסגור. הכנס, כך נראה בשלב זה, התפזר בהרגשה שהכל עדיין פתוח.

*

עתון של קוראים

החודש הזה הוא רב במאורעות, מתרחש יום אחד אצל עמיתכם, גליון ה״היומון של העכשיו״ — MAINTENANT (״מנטנאן״), אשר זכה, לדעתי, ביותר מ[illegible] שמות העתונים בצרפת.

אחד מעורכיו הבולטים הוא ז'אן אלנסטיין — ה״אופוזיציונר הפנים־קומוניסטי״ הידוע. זה האיש שקרא בימים אלה, בסדרת מאמרים ב״לה־מונד״, [illegible] צרפתים לעלות על מוסקבה ולדרוש שם תשובות ברורות בנושא קיום זכויות האדם.

מה שמייחד את העתון החדש הוא שיהיה זה, פשוטו כמשמעו, עתון של הקוראים. מרבית מניות העתון (מתוך הון התחלתי של שניים ורבע מיליון פראנק) הוצעו למכירה לציבור הרחב במשך חודשים אחדים והציבור קנה. כך מקווים העורכים לבטל כל תלות באינטרס כלכלי כלשהו, וכמובן — למשוך קוראים. אגב, העתון מבטיח להעסיק סופרים נודעים בתפקיד של כתבים.

*

על המימון האדום

ואם במפלגה הקומוניסטית עסקינן, מסתבר שזה פועל בשני כיוונים: בין השבועון ״ל'אכספרס״ והבטאון הקומוניסטי ״ל'הומניטה״.

״ל'אכספרס״ פירסם קטע מתוך ספר העומד להופיע בקרוב בשם ״סודות הבנק הסובייטי בצרפת״, ובו מסופר על קשרי המפלגה הקומוניסטית הצרפתית והאיגוד המקצועי המסונף לה — ס.ז'.ט. עם ״הבנק הצפון אירופי״, הנמצא בבעלות סובייטית.

האשמה מביכה, לכאורה, עבור המזכיר ז'ורז' מארשה, שהרבה להאשים עתונאים צרפתים שונים, כי הם ממומנים בידי המימשלה. ״ל'הומניטה״ טוען לעומתו, כי קשרי המפלגה עם הבנק הם במסגרת מסחרית מקובלת ולגאלית, כי שמונים אחוז מפעילותה ממומנים ממיסי חברים ומאשים את ״ל'אכספרס״ במסע מכוון. הפרשה, יש לשער, עוד תמשיך להתגלגל על הנייר, כמובן.