← חזרה לארכיון
עיתונות כתובה · 1980

האם תחזור גרבו „האלוהית” אל המסך?

ארבע רשימות מפאריס: שמועות על שובה של גרטה גרבו לקולנוע וחופשתה בשווייץ; נשים העוסקות בהיאבקות חופשית בצרפת ובבלגיה; דחיית מכירת תצלומי עירום של בריז'יט בארדו שנועדה לסייע בהגנה על כלבי הים; ושומרת ראש המתכננת לפתוח בית־ספר לנשים במקצוע.

חומר המקור

אחרונות_1980-09-04_24 שעות_27.pdf ↗

טקסט ותרגומים

האם תחזור גרבו „האלוהית” אל המסך?

גרטה גרבו האגדית, אשר פרשה מבד הקולנוע לפני 40 שנה משום שסברה כי היא "קשישה" מדי, היא היום בת 76, שומרת על עלומים נצחיים והשמועות מדברות על שובה אל המסך בסרט „האחות תרזה”.

בינתיים, היא בחרה לבלות חופשה ספורטיבית בשווייץ, בחברתה של ידידתה הברונית ססיל דה־רוטשילד, בת גילה ורווקה מושבעת כמוה. השתיים צעדו מדי יום חמישה קילומטרים, וצלמים שקלטו אותן בעדשותיהם מודים כי גרטה, הודות לספורט, אך גם לדיאטה הקפדנית שגזרה על עצמה היא עדיין בהחלט „אלוהית”.

●

תפסי כפי יכולתך...

צפון צרפת וחלקה הפלאמי של בלגיה הם, ככל הנראה, המקומות האחרונים בעולם המערבי שבהם נהוגים קרבות היאבקות חופשית של נשים. אבל, בניגוד לכל הציפיות אין אלה "מפלצות".

קחו, למשל, את "נמרת הזירה סטיפי שולץ", בשמה האמיתי: אניק דרימלה, בת 37. גובהה 167 ס"מ ומשקלה 52 ק"ג בלבד. חברותיה, ממדיהן "פחותים" עוד יותר.

זה לא אומר, כמובן, שלא צריך לפחד מהן. גבר אחד, שהוטעה על־ידי הופעתה ה"זעירה" של המתאבקת מרגרט בת ה־20, מצא את עצמו מוטח בעוצמה רבה לעבר קיר, לאחר שניסה לתקוף אותה ברחוב חשוך. ואילו אניק עובדת בשעות הפנאי כ"שומרת סף" בבארים המועדים לפורענות. ברור...

לפני 15 שנה היא היתה מזכירה־כתבנית במשרד. עד שיום אחד חלתה מתאבקת שהיתה צריכה להתמודד עם בעלה של אניק, מתאבק אף הוא, ב"קרב מעורב". היא החליפה את החולה והמקצוע מצא חן בעיניה עד כדי כך, שהמשיכה להופיע גם באופן עצמאי.

תחילה היו ההורים מזועזעים, אבל אחר כך נאלצו להתרגל. בחלוקת התפקידים ה"קלאסית" של מופעי "תפוס כפי יכולתך" היתה תחילה אניק בצד "הטובות", המכונות "הסקוטיות", אבל אחר כך עברה אל "הנמרות", הן "הרעות" המעוררות את איבת הקהל.

למרבה הפלא, הנשים המסוכנות הללו אוהבות את המקצוע המכניס להן עד אלף פרנק לערב בסיבוב הופעות. בחיים הן, כמובן, ידידות טובות ונשיות למדי. זו גם הסיבה לאכזבתו של הבמאי האיטלקי מריו מוניצ'לי, ששכר את שירותיהן לצורך הופעה בסרט על חייהן של מתאבקות. "לכו לנפח את עצמכן בבית־חרושת לצמיגים", הוא אמר להן בחצי הלצה. ורק בגלל מעמדו כבמאי הוא לא מצא את עצמו, כצפוי, מתרסק אל הקיר הקרוב ביותר...

●

בריז'יט וכלבי הים

מסירותה של בריז'יט בארדו למסע להצלת כלבי הים, הביא אותה להסכים למשהו שלא עשתה כבר מזמן. המדובר הוא בתערוכה של מאה צילומי עירום שלה, שצולמו על־ידי הצלם גיסלאן דוסארט, ואשר עמדה להיפתח בנוכחותה ובמעמד כל ה"מי ומי" במועדון ה"ביבלוס" הנודע בעיר הקיט סן טרופז.

כל הצילומים היו מיועדים למכירה וההכנסה קודש להגנה על כלבי הים. אלא שהסתבר ברגע האחרון, כי החברה לה מיועדות ההכנסות "גרינפיס", היא חברה זרה ואינה מוכרת כ"בעלת חשיבות ציבורית" בצרפת, ולכן היה צורך לשלם מס הכנסה על המכירה, מה שהיה מעמיד בספק את תועלת המכירה. המכירה נדחתה, איפוא, לתאריך מאוחר יותר ובאמצעות חברה אחרת.

●

בית־ספר לשומרות ראש

ועוד אשה במקצוע כלל לא "נשי". קאן סוטל היא, אולי, שומרת הראש הראשונה בעולם ממין נקבה.

צעירה פריזאית זו ששירותיה עולים 250 פרנק לשעה, היא מאבטחת נועזת של אנשים הזקוקים לכך, מומחית בשימוש בנשק, אך מעדיפה להתגבר על הסכנה בעזרת טכניקות קרב מגע שבהן היא שולטת על בוריין.

היא היתה כבר שומרת־ראש של לקוחות לא מעטים, בעיקר בדרכם אל הבנק וחזרה, אך חלומה הגדול הוא להתמסר בלעדית להגנה על נשים וילדים, "הזקוקים ביותר לשמירה", כדבריה.

כיוון שמקצועה הוא עבורה גם דרך חיים, היא פותחת בסתיו בפאריס, בית־ספר מיוחד לשומרות ראש.

פריטים קשורים

טלוויזיה · 2008

דיווח מיוחד של גדעון קוץ מדמשק עבור מהדורת מבט

העיתונאי גדעון קוץ מדווח למהדורת 'מבט' של הערוץ הראשון מפריז, לאחר ששב מביקור בדמשק כחלק ממשלחת העיתונאים שליוותה את נשיא צרפת ניקולא סרקוזי. קוץ מתאר את התקבלותו כעיתונאי ישראלי, את מראה העיר, את האבטחה הכבדה בארמון הנשיאות של אסד, ואת הפסגה המרובעת שנערכה שם.

ערוץ 1↗
טלוויזיה · 2008

דיווח של גדעון קוץ מדמשק

קטע מתוך מהדורת "מבט" בערוץ הראשון, ובו מושמע דיווח מוקלט של שליח התחנה לדמשק גדעון קוץ (מתוך ריאיון עם אורן נהרי ברשת ב'). קוץ מדווח על רצון בשלום מצד המשטר והרחוב הסורי בעקבות שיחות השלום, אך גם על קבלת פנים אלימה כלפיו וכלפי עיתונאי יהודי נוסף.

הערוץ הראשון↗
עיתונות כתובה · 2008

קול נשות הנשיא

סקירה על הנשים בחייו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי ועל השפעתן על חייו האישיים והפוליטיים, בעקבות ספרים העוסקים בו ובנשותיו. הכתבה מתארת את יחסיו עם אמו, שלוש נשותיו, עיתונאיות ונשים בממשלתו, ואת האופן שבו קשרים אלה מעצבים את דמותו הציבורית.

ידיעות אחרונות — המוסף לשבת↗