התחליף הצרפתי לנפט — יין...
הזמר סשה דיסטל איבד את קולו רבע שעה לאחר שהחל בהופעה במלון ״הילטון״ בנסיכות בחריין שבמפרץ הפרסי. הוא הוטס לצרפת ונגזרה עליו מנוחה של חודש ימים.
הזמר הלאומן מישל סרדו נלחם מצידו בגבורה במדבר שהכניע את עמיתו, וליתר דיוק: בנסיכי הנפט הערביים. בשיר שנקרא: ״יש להם נפט אך לא יותר מזה״, אומר סרדו בין השאר: ״להם יש נפט בסלעים לשלושים שנה ולנו יש חיטה בשדות ויין לבן לאלף שנים״. כמי שמודע לסגולות החימום של היין הלבן, יכולני להעיד כאן, כי הוא מהווה בהחלט תחליף אנרגיה מתאים לצרפתים רבים.
״כשייגמר להם הנפט״, אומר עוד סרדו, ״הם יבואו אלינו לבקש לחם ולשתות קוניאק שרל מרטל״. בינתיים, הם עושים את זה גם היום ומקבלים הכל בלי בעיות...
•
דור ההמשך של ה״קלושארים״
דור חדש של ״קלושארים״ צומח בפאריז. עצוב אבל נכון. פה ושם, ברובע הלטיני, בכיכר הקונטרסקרפ, עוד אפשר למצוא ״אינטלקטואלים [illegible]״, כמו פעם על גדות הסינה שם עובר היום כביש מהיר.
ביום — ברחוב, ובתחנות המטרו — בלילה, מקופלת לפעמים ״חבילה אנושית״ בתוך ניילון או קרטון שאפשר לדרוך עליה, אם, כמובן, הריח הנודף למרחקים לא הבריח אותך לכיוון אחר. משורר מיואש, מנתח שטעה, כמו שאומרים, טעות פאטאלית והחליט לכפר. עורך־דין שהסתבך; או שחקנים בלי במה, כמו אלה מרחוב מופטאר שלפעמים לובשים בגדי נשים ומנקים מכוניות במטאטא ולפעמים מחברים בחוט מכשיר טלפון ישן לתמרור דרכים ומנהלים שיחה שנונה מאד עם אלוהים. אבל בעצם תמיד היה הרוב המכריע בהם יוצאי בתי־כלא ובתי חולים שלא נקלטו בחברה, חיילים ובעלים משוחררים שלא הסתדרו וזונות שבלו.
האמת העצובה הרבה יותר של היום היא, שבתוך חמשת אלפי הקבצנים של פאריז, המרכיב העיקרי הוא ״הדור החדש״. צעירים מובטלים ועבריינים. 500 איש מתוכם הם מתחת לגיל 26. הדור החדש אלים יותר, פילוסופי פחות ומאד לא אהוד על ״הוותיקים״. כך מתרבות הקטטות בתוך המעמד שסימל עבור העולם כולו, בצדק או שלא בצדק, את התגלמותה של השלווה הסטואית בימינו. קלושארים רבים נזקקים לטיפול חירום. גם הביולוגיה עושה את שלה. תוחלת החיים של קלושאר לא היתה מעולם מן הגבוהות.
אבל תמיד יש כאלה שעוד לוקחים את תפקידם ברצינות. אחדים מהם ״מיובאים״. כמו, למשל הקלושאר בן ה־40, יהודי רוסי מראשוני היוצאים ב־1973. גם מראשוני ה״נושרים״ בוינה. ב־1974 הגיע לפאריז והגשים את חלום חייו. הוא הפך לקלושאר, ובחר לו ״רובע מגורים״ מכובד ליד ככר־אטואל מול משרדיו המפוארים של בנק גדול. רוב הזמן הוא שרוי בשתיקה ועונה לפעמים רק כשפונים אליו בידיש. אם העליה מרוסיה לא הצליחה לשפר את מצבנו הדמוגראפי, היא תרמה, לפחות, לשימור תדמיתו הקלאסית המתערערת של הקלושאר.
•
הקשר הצרפתי חי וקיים
שני תורכים ושישה קילוגרמים של מורפין גולמי שנתפסו ליד מרסי, הספיקו כדי לשכנע, כי ״הקשר הצרפתי״ הידוע קם לתחיה, גם אם בשלב זה בהיקף קטן יותר. אבל החוקרים חוששים כי זה הקטן גדול יהיה.
נתיב הברחת ההירואין מן המזרח־התיכון לבתי־הזיקוק של מרסיי נפתח, איפוא, שוב. בשנה האחרונה נתגלתה כבר מעבדת זיקוק אחת בתוך מערה במרסיי ונחשפה רשת מבריחים שהעסיקה כימאים צרפתים בסן־רמו שבריביירה האיטלקית. חוקרי המשטרה הצרפתית סבורים, כי מחדשי ״הקשר הצרפתי״ מורכבים: מכמה מאנשי ״הקשר״ הישן שריצו עונשים קלים יחסית ושהספיקו להשתחרר מהכלא; מכמה ״דגים קטנים״ של הקשר שלא נתפסו מעולם; ומאנשים חדשים — בעיקר כימאים שראו, כי יש סוג של מעבדות בהן אפשר להרוויח הרבה יותר...
•
התרנגולת שהטילה ביצי זהב...
התעשיין הלבנוני, שאוקי גוסוג, הקים ליד העיר נים מפעל מזון מיוחד במינו. מר גוסוג מייצר ביצים, וליתר דיוק: ביצים ארוכות.
אבל המפעל שלו אינו לול וגם לא מדגרה. מכונותיו שוברות פשוט ביצים רגילות, מפרידות את החלבון מן החלמון ומרכיבות שוב את החלק ל״מפלצת״ באורך שמונה עשר סנטימטרים וברוחב של חמישה, המייצגת את תוכנן של כשבע ביצים ״רגילות״. התוצרת עוברת תהליך הקפאה ומיועדת ליצוא בעיקר לסעודיה ולנסיכויות המפרץ הפרסי הסובלות ממחסור בביצים.
טלוויזיה · 2008
דיווח מיוחד של גדעון קוץ מדמשק עבור מהדורת מבט
העיתונאי גדעון קוץ מדווח למהדורת 'מבט' של הערוץ הראשון מפריז, לאחר ששב מביקור בדמשק כחלק ממשלחת העיתונאים שליוותה את נשיא צרפת ניקולא סרקוזי. קוץ מתאר את התקבלותו כעיתונאי ישראלי, את מראה העיר, את האבטחה הכבדה בארמון הנשיאות של אסד, ואת הפסגה המרובעת שנערכה שם.
ערוץ 1↗